הדפסה דיגיטלית מתייחסת לשיטות הדפסה מתמונה מבוססת דיגיטל ישירות למגוון מדיה. [1] בדרך כלל זה מתייחס להדפסה מקצועית בהן מודפסות עבודות המנוהלות הקטנות מהוצאת שולחן העבודה ומקורות דיגיטליים אחרים באמצעות מדפסות לייזר גדול ו/או בנפח גבוה או מדפסות דיו. להדפסה דיגיטלית עלות גבוהה יותר לעמוד מאשר שיטות הדפסת קיזוז מסורתיות יותר, אך בדרך כלל מחיר זה מתקזז על ידי הימנעות מעלות כל הצעדים הטכניים הנדרשים לייצור צלחות הדפסה. זה גם מאפשר הדפסה לפי דרישה, זמן תפנית קצר ואפילו שינוי של התמונה (נתונים משתנים) המשמשים לכל רושם. [2] החיסכון בעבודה והיכולת ההולכת וגוברת של מכבשים דיגיטליים פירושו שההדפסה הדיגיטלית מגיעה לנקודה בה היא יכולה להתאים או להחליף את היכולת של טכנולוגיית ההדפסה לקזז להפיק ריצות הדפס גדולות יותר של כמה אלפי גיליונות במחיר נמוך.

ההבדל הגדול ביותר בין הדפסה דיגיטלית לשיטות מסורתיות כמו ליטוגרפיה, פלקסוגרפיה, כבידה או מכתבים הוא שאין צורך להחליף צלחות הדפסה בהדפסה דיגיטלית, ואילו בהדפסה אנלוגית מוחלפים הלוחות שוב ושוב. התוצאה היא זמן מהיר יותר של תפנית ועלות נמוכה יותר בעת השימוש בהדפסה דיגיטלית, אך בדרך כלל אובדן של פרטים מסוימים בתמונות עדינות על ידי מרבית תהליכי ההדפסה הדיגיטלית המסחרית. השיטות הפופולריות ביותר כוללות מדפסות דיו או לייזר המפקידות פיגמנט או טונר על מגוון רחב של מצעים הכוללים נייר, נייר צילום, בד, זכוכית, מתכת, שיש וחומרים אחרים.

ברבים מהתהליכים, הדיו או הטונר אינם מחלחל למצע, וכך גם דיו קונבנציונאלי, אלא יוצר שכבה דקה על פני השטח שעלולים להיות דבקים במצע על ידי שימוש בנוזל fuser עם תהליך חום (טונר) או UV תהליך ריפוי (דיו).

בהדפסה דיגיטלית, תמונה נשלחת ישירות למדפסת באמצעות קבצים דיגיטליים כמו PDFs וכאלה מתוכנות גרפיות כמו Illustrator ו- Indesign. זה מבטל את הצורך בצלחת הדפסה המשמשת בהדפסת קיזוז, שיכולה לחסוך כסף וזמן.

ללא צורך ליצור צלחת, ההדפסה הדיגיטלית הביאה לזמני תפנית מהירים והדפסה לפי דרישה. במקום שתצטרך להדפיס ריצות גדולות שנקבעו מראש, ניתן לבקש בקשות עבור הדפס אחד פחות. בעוד שהדפסת קיזוז עדיין גורמת לעיתים קרובות להדפסים באיכות מעט טובה יותר, עובדות על שיטות דיגיטליות בקצב מהיר כדי לשפר את האיכות ולהוריד את העלויות.